יום רביעי, 22 בספטמבר 2010

תאומות זהות

אני תאומה זהה. אני הגדולה. ברבע שעה שלמה.

תמיד התגובה כששומעים שאני תאומה זהה היא:

שיואו או..., איזה כיף לך. תמיד.

למה?

הגיע הזמן לשים כמה קלפים על השולחן (לא את כולם, בואו לא נגזים), ולחשוב בקול

מה הכיף הגדול.

בתמונות (בעיקר מהילדות) אני לא באמת יודעת אם זאת אני או היא, היא או אני.

מצד שני- אפשר לסגור על זה שמי שיצאה יותר טוב בתמונה, זאת בטח אני.

שיקום מי שרוצה את אח שלו הקטן (והמעצבן) איתו בכל מקום, עם אותם חברים, באותה הכיתה באותה הסביבה. כל הזמן.

מצד שני- אתה אף פעם לא לבד.

כשאנחנו יחד זה קצת כמו להסתכל על עצמי במראה. זהו, שאני מעדיפה להסתכל

במראה מתי שבא לי.

מצד שני – בשופניג, רק אחת מודדת ומדגמנת, השניה מתקתקת, לוקחת מידה

וצבע ומשלמת.

כשאנחנו פוגשות אנשים זרים. זה הולך ככה: מבטים אליי ואז אליה ושוב אליי....

מנסים למצוא הבדלים. ואז בד"כ מתחילות השאלות וכל השיואו או...

מצד שני – לא תמיד יש לי סבלנות לזה.

והלא זרים מתבלבלים. לפעמים יש קטעים, קבלו דוגמא: (תשתדלו לא להתבלבל גם).

מישהו מהעבודה שלה, ראה אותי עם בעלי. הוא מכיר אותה ואת בעלה לא את בעלי ולא אותי. והוא כמובן חשב, שאני זאת היא עם מישהו שהוא ממש לא בעלה... (בעלי כן, ואני).

התוצאה – ביג מס אבל ביג ביג מס.

אני מסתובבת גם כשקוראים בשמי וגם כשקוראים בשמה.

אני אומרת שלום גם לאנשים שאני לא מכירה, וגם היא. מישהו אמר מביך ולא קיבל?

טלפטיה - עוד מיתוס. שכחו מזה.

יש עוד אדם בעולם שמסתובב עם מטען גנטי (ד.נ.א) זהה לשלי. נו, עוד להיט.

יש לנו גם את אותו הקול. בטלפון היא נשמעת אני.

הנטיה הטבעית של אנשים (כנראה) לחשוב שתאומים זהים גם בחוץ גם בפנים, כאילו מדובר ממש באותו האדם. אין יותר מעצבן מזה. תאמינו לי.

בסופו של דבר, זה מתחלק בערך כך:
בילדות זה מדליק
בנערות סוג של אטרקציה
היום זה באמת פאטת. מיציתי.

מצד שני- אבל בינינו, כשאני רואה תאומות זהות גם אני אומרת:
שיואו או...

לאתר שלי - מסיבת בנות